צילום טבע ובינה מלאכותית: היכן עלינו למתוח את הגבול? – צלם חוץ

Nikon Z9, NIKKOR Z 800mm f/6.3 VR S. חשיפה: 1/1000 שניות, f/6.3, ISO 3200.

לאחרונה, תוך כדי שיפוט בקטגוריית הטבע של תחרות צילום בינלאומית, ראיתי הרבה תמונות שפשוט לא הרגישו טוב. הם היו חזקים מבחינה טכנית, אבל משהו היה חסר. זה הרגיש כאילו הטבע נערך החוצה. נראה שחיות הבר כבר לא שייכות למקום.

בעולם שהולך ומתנתק מהטבע, איך אנחנו, כצלמים, יכולים לעזור לאנשים להתחבר לטבע כשאפילו החיות כבר לא נראות כמו שייכות לתצלום?

בכנס שנערך לאחרונה, מישהו שאל את דעתי לגבי שימוש בטשטוש רקע בעיבוד שלאחר כדי לרכך אלמנטים מסיחים. התשובה שלי הייתה מיידית: זה מפחיד אותי. לא בגלל שזה שגוי מטבעו, אלא בגלל מה שהוא יכול להחליף. יצירת תמונה מושכת במצלמה דורשת זמן, סבלנות, תכנון והכי חשוב, חיבור עם הנושא שלך.

ראה כיצד הסיפור הזה מופיע במגזין: צלם חוץ כרך. 1 (מהדורה דיגיטלית).

למה הזמן בשטח חשוב

ביליתי שנים בצילום פיקות בהרי הרוקי של קולורדו. אני חוזר לאותן ערימות סלעים עונה אחר עונה, שנה אחר שנה. אני מכיר את הפרטים. אני יודע מי גונב פרחים מפיקה בעל העין האחת כשהוא מפנה את גבו. אני יודע מתי האור הראשון נוגע בבתיהם האלפיניים. אני מכיר את הזוויות שמפחיתות הסחות דעת ומדגישות את האופי שלהן במהלך ריצות פרחים.

ראיתי את האישיות שלהם מגיחה וראיתי את החוסן שלהם בשטח קשה. במשך הזמן הזה, התאהבתי ביונק קטנטן נושא פרחים. ההשקעה הזו חשובה. זה משנה לסיפור שלי, לצילום שלי ולי אישית.

אחת הסיבות לכך שצלמים משתמשים בטשטוש פוסט-פרודקשן היא כדי לחקות את האפקט של עדשה בעלת צמצם רחב. עדשות אלו יוצרות הפרדת רקע יפה שעוזרת לבודד נושא מהסביבה המסיחת את הדעת. אבל הם יקרים, ואני מבין שלא לכולם – במיוחד לצלמים בתחילת הקריירה שלהם – יש גישה לציוד מסוג זה.

כשמישהו מתלהב מצילום חיות בר אבל עדיין לא יכול להשקיע בציוד מתקדם, או כאשר התקרבות לבעל חיים יפריע לו, אני מבין מדוע כלים כמו טשטוש רקע הופכים למפתים. לעולם לא אשפוט מישהו על שימוש בכלים זמינים, במיוחד כאשר נעשה בהם שימוש מתחשב ושקוף.

AI בצילום: כלי מועיל או מדרון חלקלק?

AI דחף את האפשרויות הללו עוד יותר.

אני מודה שבפעם הראשונה שראיתי תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית של מסיבת כלה בורחת מ-T.Rex, צחקתי בקול. היה יצירתי ומהנה. לסוג הזה של AI שובב יש בהחלט מקום.

הבעיה מתעוררת כאשר תוכן שנוצר בינה מלאכותית טועה במציאות. כאשר ההקשר חסר, קהלים יכולים להיות מוטעים. בצילום טבע, זה יכול להיות מסוכן.

יחד עם זאת, בינה מלאכותית כבר משולבת בצורה עמוקה בתהליכי עבודה של צילום, לעתים קרובות מבלי שנשים לב לכך. מצלמות מודרניות משתמשות בבינה מלאכותית כדי לזהות בעלי חיים ולעקוב אחר תנועותיהם. אני באמת נרגש עד כמה הפוקוס האוטומטי נעשה קל יותר – אפילו עבור משהו קטן כמו דבורה בטיסה.

הפחתת רעש המופעלת על ידי AI אפשרה לי גם ליצור תמונות שמעולם לא חשבתי שאפשריות.

אבל אני עדיין מוצא את עצמי שואל את אותה שאלה: איפה הגבול?

מתי הבינה המלאכותית מפסיקה לעזור לנו לצלם את הטבע ולהתחיל להחליף את הטבע לגמרי? מתי אנחנו מרחיבים בלי כוונה את הפער בין אנשים לחיות בר?

כאשר העריכה הופכת להחלפה

לפני שהתמקדתי בצילום חיות בר, עבדתי במוזיקה, ספורט וצילומי חתונות. במהלך השנים שלי צילום חתונות, הסרת כתם מפניה של כלה או תיקון דיגיטלי של בעיה בארון היה פשוט חלק מהעבודה.

כשעברתי לצילום חיות בר, בהתחלה נשאתי חלק מההרגלים האלה איתי.

מאוחר יותר, כשעברתי לעבר צילום עיתונות שימור, הגישה שלי השתנתה. כיום, כמדריך וכמחנך, אני מנסה להגביל את העריכות שלי להתאמות שניתן היה לבצע בחדר חושך מסורתי באמצעות תמונה אחת. היוצא מן הכלל היחיד הוא הסרת פיזור לאחור מתצלומים מתחת למים, ואני שקוף לגבי זה.

המיומנויות שמאחורי התמונה עדיין חשובות

ביליתי שנים בניהול חדרי חושך בצבעי שחור ולבן. למדתי איך להתחמק ולשרוף, לשפר צללים ואפילו לשדרג הדפסה של 35 מ"מ על ידי צילום מחדש עם מצלמה בפורמט בינוני. בשלב מסוים, אפילו השתמשתי בשומן אף כדי לרכך שריטה בהדפסה.

כיום, כלי AI יכולים לבצע משימות דומות תוך שניות. הטכנולוגיה יוצאת דופן.

אבל שוב, איפה הגבול?

פעם עבדתי עם תלמיד על טכניקות להבאת פרטים בשמים דרמטיים באמצעות טכניקות חשיפה ומסננים. תגובתה הייתה פשוטה: "למה זה משנה כשאני יכול פשוט להחליף את השמיים?"

אני שומע את הרגש הזה יותר ויותר, וזה מרגיש כמו אגרוף בטן. זה גורם לי לתהות האם הסבלנות, ההתבוננות והמיומנות מאחורי תמונה עדיין חשובה.

כשצלמים מבלים פחות זמן בחוץ, משהו הולך לאיבוד. חייתי במקומות עם שמיים שונים באופן דרמטי, צבעי שקיעה ודפוסי עננים, ולעתים קרובות אני רואה עריכות שמוסיפות שמיים שפשוט לא שייכים. לי זה מרגיש צורם כמו לשמוע את קריאת הציפור הלא נכונה מדובב על נשר בסרט.

הפרטים האלה אולי נראים קטנים, אבל הם שוברים את האשליה ומחלישים את הקשר שאנחנו מנסים לבנות בין אנשים לטבע.

מדוע צילום טבע אותנטי עדיין חשוב

כעמית שותף של הליגה הבינלאומית של צלמים לשימור, אני מאמין בכוחה של סיפור כנה.

האחריות שלנו היא לא רק ליצור תמונות יפות. זה לעזור לאנשים להרגיש משהו אמיתי. זה לספר את הסיפורים של חיות הבר, לעודד אנשים לבלות בחוץ ולעורר אותם לדאוג לעולם הטבע.

בעידן שעוצב יותר ויותר על ידי AI, ההגנה על האמון בצילום הטבע חשובה יותר מתמיד.

בואו נכבד את הנושאים שלנו. בואו נעזור לאנשים להתחבר למה שהוא אמיתי.

כשמישהו נוסע למקום שלא נראה כמו התצלום שנתן לו השראה, האמון נשבר. תחושת הפליאה מתמעטת. וזה מדאיג אותי כי כשאנשים מפסיקים להאמין במה שהם רואים, הצילום מאבד את אחת היתרונות הגדולים שלו: היכולת שלו ליצור חיבור.

לא משנה היכן אתם נמצאים במסע הצילום שלכם, תמכו אחד בשני. כולנו באים מרקע שונה, משתמשים בכלים שונים ומביאים חוויות שונות לעבודה שלנו. רובנו כבר משתמשים בבינה מלאכותית בצורה כלשהי, בין אם אנו מבינים זאת או לא.

מה שהכי חשוב זה כנות.

היה שקוף לגבי העריכות שלך, גם אם השקפותיך על אתיקה בצילום מתפתחות עם הזמן. כבד את הסטנדרטים של הארגונים והפרסומים שאתה עובד איתם. והכי חשוב, הישאר נאמן לנושאים שלך. הישארו נאמנים לטבע.

כשאנחנו יוצרים ביושרה, אנחנו עושים יותר מאשר ליצור תמונות יפות. אנחנו בונים אמון. אנחנו בונים קשרים. ואנחנו עוזרים לאנשים להתאהב בטבע.

ראה עוד מעבודותיה של קריסטי אודום ב kristiodomfineart.com.

הירשם ל צלם חוץ.