המצלמות ששינו הכל: תריסר דגמים שקבעו את המגמה

זו קלאסיקה ביקום המקביל הזה שהוא לפעמים יוטיוב: מצלמות, עדשות או כל דבר אחר ש"משנים הכל". תרגום חופשי ל-"game changer" שיוטיוברים בינלאומיים כל כך אוהבים ושכל כמה ימים הם מבטיחים שמוצר חדש מסמן לפני ואחרי בשוק, במקצוע, ביקום.

במציאות, כל דמיון למציאות הוא מקרי בהחלט. כמו כל כך הרבה פעמים אחרות, דברים הולכים מ קליקבייט כי המצלמה הזו או האופטיקה הזו לא משנים שום דבר וגם, למעשה, הם מתכוונים לעשות זאת. כפי שאנו חוזרים כאן לעתים קרובות, חברות – כולן – מודאגות יותר בשמירה ושימור המשתמשים שלהן מאשר בביצוע מהפכות שנקראות לשנות את סטטוס קוו של השוק.

פִּרסוּם

אבל מששמענו כל כך הרבה ש"הם משנים הכל", החלטנו לעבור בספריית העיתונים ולהיזכר בתריסר מצלמות שהפעם שינו הכל. דגמים שהופיעו לראשונה בתכונות שבלעדיהם קשה לדמיין מצלמה היום, שקבעו טרנדים או אפילו הכריחו את המתחרים לעשות מהלך.

ניקון D1

זה כמובן לא היה ה-SLR הדיגיטלי הראשון. במשך שנים קודאק הקדישה את עצמה לעיבוד כמה מצלמות SLR סרטים ולפיתוח דגמים משלה תוך מחשבה על אנשי המקצוע המעטים שיכולים להרשות לעצמם ולהשתמש במפלצות האלה. אבל ה-Nikon D1 ב-1999 וקצת אחרי ה-Canon EOS-1D ב-2001 סימנה את הדרך והעיצוב של מה שהם – או היו – מכשירי SLR מתקדמים. אפילו חסרי המראה, כי פשוט תסתכל על ה-Nikon Z9 כדי להבין שה-D1 הזה הוא ללא ספק הסבתא שלו.

Canon EOS D30 ו-EOS 300D

תמיד מדברים על Canon EOS 300D (2003) כמצלמה ששינתה את השוק לנצח וקרבה את טכנולוגיית המצלמות הדיגיטליות של הסדרה לקהל הרחב. זה היה ה-SLR הדיגיטלי הפופולרי הראשון, במחיר של כ-1000 דולר.

אבל במציאות יש עוד דגם קודם של Canon שייצג מהפכה פחות מוכרת. עד Canon EOS D30 משנת 2000 (כן, בסרטון אנחנו אומרים את זה לא נכון ואנחנו מדברים על ה-EOS 30D) נחשב שהמצלמות הטובות, המקצועיות, השתמשו ב-CCD, והפשוטות יותר או הצעצועים השתמשו ב-CMOS. משהו שקנון שינתה לנצח על ידי הימור על חיישני CMOS והחלה לייצר אותם. זול יותר ובעיקר מהיר יותר, לא עברו שנים רבות עד שכמעט כל המצלמות בחרו בטכנולוגיה זו.

אולימפוס E-330

רבים שוכחים שרבות מהטכנולוגיות שכמעט חובה כיום בכל מצלמה יושמו על ידי אולימפוס. החל מזה של Live Viewכלומר, היכולת להשתמש בצג למסגרת. לפני ה-Olympus E-330, SLR Four Thirds מ-2006, המסך נועד לצפייה בתמונות והעינית למסגור. הדגם המוזר הזה עם מערכת החיישנים הכפולה והמסך המתקפל שינה הכל. אבל באמת.

שנה לאחר מכן, ב-2007, ה-Olympus E-510 הציג לראשונה מייצב תמונה בגוף. למען ההגינות, יש לומר שה-Minolta Dynax 7D כבר ניסה אותו בעבר, בשנת 2004. בהמשך לקו זה, שנים לאחר מכן, ב-2012, ה-Olympus E-M5 בחר במייצב 5 צירים ראשון.

Nikon D90 y Canon EOS 5D Mark II

מפעם לפעם יש אנשים שחולמים על מצלמה שאינה מקליטת וידאו, אבל בשלב זה זה יהיה כמעט אנקדוטלי. אבל במציאות הייתה תקופה, לפני 2008, שזה היה הנורמה. עד אותה שנה הגיע ה-Nikon D90 ומישהו עלה בדעתו שעם המראה מורמת אפשר להציל את האות שהזין את המראה. Live View על המסך, ובנס, יש לנו עכשיו וידאו.

זמן קצר לאחר מכן באותה שנה ה-Canon EOS 5D Mark II הפך לראשון שלא רק הקליט וידאו, אלא גם החל לשמש בצילומים. משהו שבוודאי לא ראתה קנון בא אז כי למעשה, תכונות המצלמה היו די מוגבלות. זה היה בזכות פנס קסם -קושחה חלופית- שהחלה את מהפכת הווידאו עם מצלמות SLR דיגיטליות.

Panasonic Lumix G1 ו-GH1

ברשות Pentax ומצלמות כמו ה Canon EOS 2000D שממשיכים להימכר טוב מאוד, אפשר לומר שעידן ה-SLR מגיע לסיומו. אבל מי חשב להסיר את המראה במצלמות עדשות מתחלפות? לייקה מזמן, נכון

אבל אם נדבר על ללא מראה שכעת שולטים בשוק, עלינו לחזור לשנת 2008 כאשר אולימפוס ופנסוניק הוציאו את מערכת Micro Four Thirds, המערכת הראשונה ללא מראה. ובאותה שנה ה-Lumix G1 היה הראשון שיצא לשוק, ואחריו זמן קצר לאחר מכן ה-Olympus E-P1.

ה- Panasonic Lumix GH1 (2009) בחרה בקונספט שכיום נפוץ מאוד: מצלמות היברידיות, שבהן הקלטת וידאו היא לא רק משהו משלים לתמונה אלא יש לה את אותו תפקיד. סאגה שמגיעה לימינו עם ה-GH7 ובהחלט עזרה להגדיר את השוק כפי שאנו מכירים אותו היום.

Fujifilm X100

בפוטוקינה 2010 פוג'יפילם הציג מצלמה שאיש לא ציפה לה ומעטים הבינו באותה תקופה: ה-X100. קומפקטי ברמה גבוהה, עיצוב רטרו, מצחייה היברידית ומחיר של כ-1000 יורו שעורר צמרמורת במחלקה המסחרית של החברה.

כשם שאיש לא תיאר לעצמו שה-5D Mark II יצליח בעולם הווידאו והקולנוע, מעטים ראו שה-X100 הזה יקבע טרנד ויהיה התכשיט, שלמעלה מ-15 שנה מאוחר יותר, הוא עדיין נמצא בקטלוג של החברה. זה לא שהוא המציא את טרנד עיצוב הרטרו – זה מאוד רוחבי – אבל הוא כן הראה שיש קהל שמוכן לשלם יותר על משהו שונה ויפה. ושלייקה הן לא המצלמות היחידות שלא מאבדות מערכן עם השנים.

Sony A7 ו-A7 III

סוני לא יכלה להיעדר מהרשימה הזו. השנים הראשונות שלו בשוק הצילום, לאחר רכישת מינולטה, לא היו קלות. חוסר האמון שבו נצפה מותג אלקטרוניקה, או המצאות כמו אותן SLTs, הותירו את החברה רחוקה מהמנהיגות המסורתית של קנון וניקון.

אבל ב-2013 הציגה סוני את ה-A7 שלה, ה-Full-frame חסר המראה הראשון. במציאות, היינו צריכים לחכות עד הדור השלישי, ה-A7 III של 2018, כדי שזה יתגבש. כשבעיות ההתנגדות של הדורות הראשונים נפתרו וכבר עם גישה מאוד מוכשרת, ה-A7 III זכה להצלחה מכירות כל כך שהיא אילצה את ניקון וקנון לעשות מהלך, שעד אז לקח את המעבר ממכשירי SLR לחסרי מראה בצורה רגועה מאוד.

קָשׁוּר