דרקתי את ה- DSLR שלי לטובת מצלמת טלפון. האם אני הולך אחורה? – צילום DIY

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email
פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות


בשנה האחרונה בערך, אמין שלי ניקון D7000 אסף יותר אבק מכפי שיש לו זיכרונות יפים. בטח, המגיפה הייתה חלקית הסיבה, אבל אפילו עם זה בצד, שמתי לב שלעתים קרובות אני אוחז בטלפון שלי כדי לצלם מאשר במצלמה שלי. זה גרם לי לחשוב – האם אני הולך אחורה כצלם? האם אני מדרדר ומשפיל? במאמר זה ברצוני לשקף כמה מהסיבות לשינוי ומקווה לתת כמה תובנות לכולכם שעשויים לבצע את אותו מתג.

קיבלתי השראה רבה לכתוב מאמר זה לאחר שקראתי את דמיטרי פופוב איך לא להיות צלם. כמו דמיטרי, גם אני תחביב ולא מתפרנס מצילום. זה אחד התחביבים הרבים שלי ואחד מהמעטים מאוד דבקתי עם. ומאז שקניתי את ה- DSLR הראשון שלי, חיברתי את הצילום אליו בקפדנות. אבל הדברים השתנו.

השפעת המגיפה

כולנו יודעים איך נראתה 2020. מבחינתי נעילה פירושה לא נסיעות (אפילו לא במקום), לא קונצרטים, לא פסטיבלים – ואלה המקומות שבהם אני מצלם בתדירות הגבוהה ביותר. במקום זאת ביליתי את האביב של 2020 אצל החבר שלי. בישלתי, ניסיתי לצייר, ישבתי על הגג וצפיתי בשקיעות … ולאט לאט, באופן בלתי מורגש מחליק לפרק דיכאוני קשה. כך שלא רק שלא ביקרתי במקומות ובאירועים חדשים שיכולתי לצלם, אלא שהפסקתי לקבל השראה לכל סוג אחר של צילום או עבודות יצירה בכלל.

למרבה המזל, הדיכאון שלי היה בשליטה מזה זמן מה. המצב בווירוס הכלילי משתפר גם כאן בסרביה. חיסנתי לחלוטין, ובשבוע שעבר הלכתי להופעה הראשונה שלי מזה תשעה חודשים! אחי שיחק, אבל עדיין לא הבאתי את המצלמה שלי, וזה מאוד מוזר. אז בימים האחרונים חשבתי:

מה השתנה?

ובכן, הרבה. הזמנים השתנו, וכך גם אני.

גם דיכאון וגם מגפה אילצו אותי להתבונן עמוק בתוכי, לגלות מחדש ולהמציא את עצמי מחדש ולהעריך מחדש את הרגלי והתנהגויותיי. הייתי צריך למצוא דרכים חלופיות לבזבז זמן ולנסות פעילויות חדשות ששומרות עליי יצירתיות ומבוססות בו זמנית. אני אני, ברגע שהשתפרתי נפשית, התעניינתי בכך הכל.

אז מלבד צילום תמונות וכתיבת בלוגים בשתי שפות, עכשיו אני גם עושה רקמה; אני לומד שני סגנונות של קליגרפיה ואיך לצייר, לצבוע ולדגמן חימר יבש באוויר. עם העבודה היום-יומית שלי, חיי החברה ושמירה על עצמי ועל ביתי במצב הגון, קשה קצת למצוא זמן לצילום פרט לצילומים מזדמנים.

בגלל כל אותם תחומי עניין חדשים, האנרגיה היצירתית והרעיונות שלי הופנו מחדש. בהתחלה הרגשתי קצת אשם כי השארתי את הצילום בצד. אבל כשחשבתי על זה יותר, הבנתי שבעצם זה דבר טוב "לרענן" קצת את האנרגיה היצירתית שלך, לחווט מחדש את המוח שלך ולהעלות רעיונות חדשים וחדשים סוגים של רעיונות. אני ממש נהנה מזה עכשיו.

כך, האם אני הולכים אחורה?

התשובה הקצרה לכך תהיה: לא אני לא. אבל אני מודה שלקח לי זמן להבין את זה ולהבין למה זה המקרה. הנה כמה מהסיבות שבגללן אני לא חושב שאני הולך אחורה, לא כצלם וגם לא כקריאייטיב בכלל, ואתם מוזמנים להודיע ​​לי אם אתם מסכימים.

אני מיישם את ידע הצילום שלי על דברים אחרים שאני עושה

תאורה, קומפוזיציה, צבעים – את כל זה למדתי באמצעות צילום. ונחש כמה זה שימושי בעת ציור וציור. ידיעת קומפוזיציה וצבע מועילה מאוד גם לעבודת רקמה. בנוסף, אני מצלם את היצירות המוגמרות שלי, ואני יודע לעשות זאת מכיוון שבכן, ביליתי למעלה מעשר שנים עם המצלמה בידיי.

אני משלב צילום עם מדיה אחרת

חלק מכם אולי קראו את המאמר שלי על העברת תמונות על בד ורקמה עליהן. אני גם מתכנן לרקום על הדפסי נייר ולהעביר תמונות לחימר. לכן, אני משתמש בתמונות שלי, רק בדרכים שונות, ואני אוהב את זה.

אני מאתגר את עצמי על ידי הגבלת עצמי

במקרה שלי, אין שום דרך שאוכל להשוות בין תמונות ה- DSLR שלי לטלפון. למצלמת הטלפון יש זווית רחבה יותר מכל עדשה שאני משתמש בה עם הניקון, שלא לדבר על ההבדלים באיכות העדשה והחיישן. אבל אנחנו גדלים כשאנחנו להגביל את עצמנו ולהתגבר על אתגרים. אז לא רק שאני לא הולך אחורה; אולי אני אפילו הולך קדימה בצילום עם הטלפון שלי. אני די אוהב את המחשבה הזו.

זה לא קשור לציוד

אני יודע שאנחנו יכולים להתווכח על זה, אבל במקרה שלי – ציוד באמת לא משנה. בטח, אני לא יכול לצפות לעומק שדה רדוד או לאיכות תמונה גבוהה ככל שאני מקבל עם ה- DSLR שלי ועדשה טובה. אבל אני עדיין יכול לזהות סצנה מעניינת או אור טוב; אני יודע לחבר זריקה או לספר סיפור אפילו עם תמונת מצב טלפונית בלבד. אז לפעמים, תמונת JPG בעריכת Snapseed עובדת די טוב בשבילי. וכשזה לא קורה, נגיע לנקודה הבאה.

אני עדיין משתמש ב- DSLR שלי כשאני צריך

למרות שהשתמשתי בעיקר בטלפון שלי לאחרונה, אני עדיין משתמש ב- DSLR שלי במידת הצורך מכל סיבה שהיא. לדוגמא, צילמתי כמה תמונות עבור א תערוכה משותפת עם כריסטופר לארסון מוקדם יותר השנה. רציתי שהם יראו כמה שיותר מסודרים ושיהיה להם הרבה מקום להתנועע לעריכה, אז צילמתי תמונות RAW עם ה- DSLR שלי.

לפני כמה ימים צילמתי כמה פורטרטים של החבר שלי. הוא מתחרה ב ליגת הספורט הבלקנית F1אז רציתי להכין לו "פורטרט רשמי". הייתי כל כך בעניין שאפילו השתמשתי ב- OCF. 🙂

בשורה התחתונה

למרות שהסמארטפון שלי לא יהיה הבחירה הראשונה עבור תמונות שאני רוצה להציג או עבור כל סוג של פורטרטים, אני עדיין חושב שזה משרת את מטרתו. זה עוזר לי לתפוס כמה רגעים יומיומיים שנראים לי מעניינים או חשובים. יחד עם זאת, זה מכביד עלי לשאת מצלמה כבדה לכל מקום שאליו אני הולך (וזה משהו שהייתי עושה בעבר). כמו שדמיטרי הזכיר במאמרו, זה מאפשר לי להיות תייר ולהביט סביבי. אני יכול פשוט להסתובב וליהנות מהעיר שלי בצורה קצת אחרת (ועדיין לתפוס רגעים מעניינים כשאני מזהה אותם). לבסוף, כשיש צורך בהילוך רציני יותר, אני עדיין אשתמש בו. אחרי הכל, זה כמו לרכוב על אופניים. אז כל עוד אני שם לב, משתמש בידע שלי ומצלם, לפחות עם הטלפון שלי – אני חושב שאני אחלה. מה אתה חושב?





קישור לכתבת המקור – 2021-06-24 14:02:00

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on telegram
Telegram
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email
פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות

עוד מתחומי האתר