Pro Talk – Violeta Sofia – Hear My Voice – צילום מקצועי

פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות


את התשוקה שלי לצילום הצית אבי, חובב צילום. בגיל 8 הרמתי מצלמה, בעקבות אבי. התחלתי בצילום בני משפחה וחברים, וכעבור כמה שנים אבא שלי העניק לי מצלמת SLR במתנה, שלקח אותי לטיולים לצלם נופים. במהלך החוויות הללו העמיקה אהבתי לצילום, ויצרה קשר חזק יותר בין שנינו.

פרסומת

כשמלאו לי 16, עברה משפחתי ללונדון, מה שסימן מעבר משמעותי בחיי. אז החלטתי להמשיך בצילום ברמת א', כשהבנתי שזה מציע לי אמצעי ייחודי לביטוי עצמי ולתקשורת. צילום התפתח מסתם תחביב לכלי רב עוצמה לסיפור וביטוי עצמי שהתמכרתי אליו, אך בהתחלה פחדתי מכדי להתייחס לזה כקריירה.

ש מה בסופו של דבר גרם לך להחליט לקחת את הצילום שלך יותר ברצינות?

תמיד רציתי להמשיך בקריירה אמנותית, אבל היססתי בגלל האזהרות של מורי ילדותי, שהזהירו שאמנות לא תוביל לשום מקום, והיא מיועדת לעצלנים. הרעיון הזה נשאר במוחי, ולאט לאט התחיל להוביל לדיכאון. בסופו של דבר האומללות הזו גרמה לי להבין שאני צריך לחזור לתוכנית א', שם הייתה התשוקה שלי.

לאחר שבחרתי בלימודי תקשורת באוניברסיטה, מצאתי מעט הנאה מהתואר, שכן הוא נשען מאוד על תיאוריה. במהלך תקופה זו, מורה לתקשורת הציע שכדי להיות במאי, עלי ללמוד לערוך. בעקבות העצה הזו, חיפשתי תפקיד כרץ בבית עריכה במרכז לונדון. בסופו של דבר עבדתי רק שבוע בחברה, ובמהלכו הכנתי בעיקר קפה וסידורים.

יום אחד נכנסתי לחליפת עריכה בפעם הראשונה, וכשפתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר הקטן הזה כדי לספק ארוחת צהריים, ראיתי שני גברים יושבים בחושך, מסתכלים על מסכים, כוסות קפה בכל מקום. ביציאה מהחדר אמרתי לעצמי, העבודה הזו היא לא בשבילי. אני צריך פעולה, אני צריך לפגוש אנשים, אני צריך לדבר עם אנשים. אני צריך חלל גדול יותר שבו אוכל להיות יצירתי. לא חזרתי לעבודה.

הרגשתי אבוד, עבדתי לזמן קצר בטיפול בילדים תוך כדי מחשבה על הצעד הבא שלי. שקלתי לחזור לחינוך, להירשם לשיעורי ערב ולעשות עבודה מסורתית בין 9 ל-5. עם זאת, רגע מרכזי התרחש במהלך אינטראקציה עם מורה לקורס ערב, שהביע חרטה על כך שלא עסק באמנות כקריירה. זה עלה על הדעת, ומניע מהמפגש הזה, בגיל 27 קיבלתי את ההחלטה לחזור לאוניברסיטה כדי ללמוד צילום. למרות שבסופו של דבר נשרתי בשנה השנייה שלי, זה היה צעד מכריע לקראת הקפיצה להתחיל את הייעוד האמיתי שלי, החלטתי ללכת בגדול או ללכת הביתה.

ש איך עברת משם עד שקיבלת את המשימה המקצועית הראשונה שלך?

בשנה השנייה ללימודי התואר בצילום ידעתי שאני הולכת לעזוב, אז הקפדתי לנצל את המתקנים והציוד שהיו סביבי לבניית תיק אופנה ופורטרטים. כמעט בכל סוף שבוע ביליתי בסטודיו בשיתוף פעולה עם דוגמניות ומאפרות.

מיד לאחר שעזבתי את הקורס התעמקתי בעולם אולפני המייק-אובר ופיתוח תיקי דגמים. הקצב המהיר של הסביבה הזו הגביר את הביטחון שלי במונחים של בימוי והצגת הנושאים שלי. החוויה הזו הכינה אותי בסופו של דבר לאתגר של להתחבר וללכוד תמונות של מפורסמים, אפילו לזמנים שבהם אולי ניתנות לי רק חמש דקות לצילומים.



קישור לכתבת המקור – 2024-03-27 11:30:35

Facebook
Twitter
LinkedIn
Telegram
WhatsApp
Email
פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות

עוד מתחומי האתר