איך מחיקת מדיה חברתית הובילה לשנה הכי טובה שלי בעסקי הצילום עד כה

פרסומת
MAGNEZIX מגנזיקס


ויתרתי על מדיה חברתיתויתרתי על מדיה חברתית

מחקתי את המדיה החברתית שלי מהטלפון שלי והעסק שלנו עבר את השנה הפיננסית הטובה ביותר עד כה.

פרסומת

גם אני מחקתי את אפליקציית האימייל שלי.

לפני מחיקת האפליקציות הצדקתי שאני צריך את זה לעבודה. אחרי הכל אני בעל עסק, אני צריך לעשות את השיווק שלי. הבעיה הייתה שתזמנתי את הפוסטים שלי במדיה החברתית מהמחשב השולחני שלי ולעיתים רחוקות הייתה לי אינטראקציה עם עסקים אחרים באינטרנט, כך שהטיעון הזה לא היה בדיוק תקף.

אז למה הייתי צריך מדיה חברתית בטלפון שלי? הייתי צריך להיות מסוגל להשוות את עצמי לעולם, לשפוט את עצמי ואת כל השאר לפי סאונדביס אחד. (אפילו לא סאונדביס… רק בייט או פיקסל.) וגם, הייתי צריך משהו שיסיח את דעתי ויעזור לי לדחות.

גבולות עבודה-חיים

האמת היא שהיו לי גבולות עבודה-חיים גרועים באותה תקופה. אם לא הייתי לחוץ לגבי העסק שלי, כל מה שהייתי צריך לעשות זה להרים את הטלפון שלי ולבדוק דואר אלקטרוני. ואם זה לא יעשה את העבודה, אוכל לדפדף בין כל האנשים בעולם שהגיעו למטרותיהם וחיו את חייהם הטובים ביותר.

הייתי מודאג וכועס כל הזמן. הייתי מוקף באנשים מודאגים וכועסים (אין הפתעה שם, כי זה חיי פוסט 2020/21 שאני מדבר עליו.) והחלק הגרוע ביותר היה שהגעתי לכמה יעדים גדולים. בניתי את חיי החלומות שלי.

אבל ההשוואה ממשיכה להזיז את רף האושר עלינו כאשר שביעות רצון תאפשר לנו להרגיש הכרת תודה על כל מה שיש לנו.

החלק הגרוע ביותר היה שהיו לי מעט אנשים לדבר על זה. רוב האנשים בחיי היו גרועים ממני. אולי הם לא היו חרדים או כועסים באותה מידה, אבל הטלפונים שלהם ניהלו את חייהם.

אנשים התמכרו לאמצעי החדשות שלהם, מה שעורר את זעמם וניתק את האמפתיה שלהם. ככל שגדלנו יותר מחוברים כך נהיה יותר מנותקים. וככל שהקשבנו יותר לטלפונים שלנו, כך הקשבנו פחות לחברים שלנו. רמז על הבדידות.

התוכנית

התכנון היה להשיג אייפד או טלפון עבודה שאשים עליו את אפליקציות העבודה ואשאיר במשרד. במקום זאת, פשוט מחקתי את האפליקציות. בסופו של דבר השתמשתי באייפד כדי לקרוא ספרים מהספרייה והזנחתי לחלוטין את חשבונות המדיה החברתית שלי. מעת לעת הייתי משתף אם היה לי משהו לשתף או להתחבר ללקוח חדש בלינקדאין אבל בעיקר פשוט הוצאתי את המדיה החברתית מתיאור התפקיד שלי.

ויתרתי על מדיה חברתיתויתרתי על מדיה חברתית

בסופו של דבר מחקתי גם מייל מהטלפון שלי. החלטתי שאני לא רוצה לקרוא דואר אלקטרוני מיד אחרי האימון שלי, ממש לפני השינה, או בזמן ששיחקתי עם הילדים שלי. קריאת מיילים הובילה לתחושת חרדה ממשהו שעלי לעשות ולעתים קרובות לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה עד שעשיתי משהו בנידון.

אבל מה קורה כשאני לא יכול לעשות שום דבר בנידון? החלטתי שאבדוק אימייל רק כשאני במשרד שלי ואוכל לעשות משהו בנידון. במקרה כזה, לא הייתי צריך דוא"ל בטלפון שלי.

לאחר מכן, החלטתי שנדבר רק על עבודה במשרד. מארק ואני יוצרים צוות נהדר ואנחנו עובדים ביחד כבר יותר מעשור, אבל כשבדקתי את זה היטב הבנתי שהעבודה מחלחלת לכל היבט בחיינו. ולא הצד היצירתי, המשמח והתשוקה של העבודה אלא בעיקר הדברים המלחיצים.

יצרתי גבולות מטורפים עם העבודה שלי וילד היא (העבודה) עצבנה. תחשוב על פעם שיצרת גבולות עם חמותך או עם אמא שלך, הם שונאים את זה. הם עושים את זה נורא בשבילך.

שָׁלוֹם

רק שזה לא מה שקרה. האמת? שָׁלוֹם.

זה לא היה מיידי. הייתה לי עוד עבודה לעשות על עיצוב מחדש של המחשבות שלי והתמודדות עם הכעס והחרדה שלי. למדתי שזה לא רק מדיה חברתית אלא כל התשומות שאני מאפשר להשפיע על היום שלי.

ויתרתי על מדיה חברתיתויתרתי על מדיה חברתית

ואז הייתי צריך למצוא משהו שימלא את זמן הגלילה חסר הדעת הזה. קראתי המון ספרים, כתבתי מיליוני מילים (אני מקווה שיהיה ספר יום אחד), ושיחקתי בלגו עם הילדים שלי.

מחקתי את המדיה החברתית שלי מהטלפון שלי והעסק שלנו עבר את השנה הפיננסית הטובה ביותר עד כה.

אז אני מניח שלא קרה כלום. שום דבר. והכל.





קישור לכתבת המקור – 2024-01-15 18:22:06

Facebook
Twitter
LinkedIn
Telegram
WhatsApp
Email
פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות

עוד מתחומי האתר