מחקר גלובלי מפרט זיהום מיקרופלסטיק באגמים ובמאגרים

"מצאנו מיקרו-פלסטיק בכל אגם שדגמנו", אמר טד האריס, פרופסור למחקר של הסקר הביולוגי של קנזס והמרכז למחקר אקולוגי באוניברסיטת קנזס.

"חלק מהאגמים האלה אתה חושב שהם נקודות נופש ברורות ויפות. אבל גילינו מקומות כאלה כדוגמאות מושלמות לקשר בין פלסטיק לבני אדם".

האריס הוא אחד מ-79 חוקרים המשתייכים לרשת העולמית הבינלאומית ל-Global Lake Ecological Observatory Network (GLEON), הבוחנת תהליכים ותופעות המתרחשות בסביבות מים מתוקים. המאמר החדש שלהם, שכותרתו "פסולת פלסטיק באגמים ובמאגרי מים", מגלה שריכוזי הפלסטיק המצויים בסביבות מים מתוקים גבוהים למעשה מאלה שנמצאים במה שמכונה "כתמי אשפה" באוקיינוס. המאמר מתפרסם ב טֶבַע.

לצורך תפקידו, האריס שיתף פעולה עם רבקה קסלר, תלמידתו לשעבר ובוגרת KU לאחרונה, כדי לבדוק שני אגמי קנזס (קלינטון ופרי) ואת מאגר הצלב בתחנת השדה של KU.

"זה גרם לנו לצאת החוצה, לגרש רשת עם חורים קטנים בתוכה, לגרור אותה במשך כשתי דקות, ואז לאסוף את הדגימות האלה של מיקרו-פלסטיק ושלחנו אותן (לחוקרים הראשיים)," אמר קסלר.

פרויקט המחקר תוכנן ותואם על ידי קבוצת המחקר לאקולוגיה וניהול מים פנימיים של אוניברסיטת מילאנו-ביקוקה, איטליה (ובראשם ברברה ליאוני ורוניקה נאוה). הצוות דגום מים עיליים של 38 אגמים ומאגרים, המפוזרים על פני שיפועים של מיקום גיאוגרפי ותכונות לימנולוגיות. הוא זיהה פסולת פלסטיק בכל האגמים והמאגרים שנחקרו.

"המאמר הזה בעצם מראה ככל שיותר בני אדם, כך יותר פלסטיק", אמר האריס. "מקומות כמו קלינטון לייק דלים יחסית במיקרו-פלסטיק כי – בעוד שיש הרבה בעלי חיים ועצים – אין הרבה בני אדם, יחסית למקום כמו אגם טאהו שבו אנשים חיים מסביבו. חלק מהאגמים האלה הם לכאורה בתולי ויפה, אך מכאן מגיע המיקרו-פלסטיק."

האריס אמר שרבים מהפלסטיקים הם ממשהו לא מזיק כלפי חוץ כמו חולצות טריקו.

"הפעולה הפשוטה של ​​אנשים שנכנסים לשחייה ויש להם בגדים שיש בהם סיבים מיקרופלסטיים מובילה לכך שמיקרופלסטיק מגיע לכל מקום", אמר.

מחקר ה-GLEON מצטט שני סוגים של גופי מים שנחקרו הפגיעים במיוחד לזיהום פלסטי: אגמים ומאגרים באזורים מיושבים צפופים ומעוורים; ואלה עם אזורי שקיעה גבוהים, זמני אחזקת מים ארוכים ורמות גבוהות של השפעה אנתרופוגנית.

"כשהתחלנו את המחקר, לא ידעתי הרבה על מיקרופלסטיק לעומת פלסטיק גדול", אמר האריס.

"כשהעיתון הזה אומר 'ריכוזים הרבה יותר או יותר גרועים מחלקת האשפה', אתה תמיד חושב על הבקבוקים הגדולים והדברים, אבל אתה לא חושב על כל הדברים הקטנים יותר. אתה לא רואה חלקת אשפה ענקית באגם טאהו, אבל זה אחד האגמים המושפעים ביותר בכל מה שקשור למיקרו-פלסטיק. אלה פלסטיק שאי אפשר לראות באמת בעין בלתי מזוינת, ואז אתה נכנס מתחת לטווח פי 40,000, ורואים את החתיכות הקטנות המשוננות האלה ועוד. חלקיקים בגודל זהה לאצות או אפילו קטנים יותר."

חלק מההתלהבות של האריס וקסלר לקחת חלק בפרויקט זה היה להדגיש אזור בארה"ב שלעתים קרובות מתעלמים ממנו.

"במחקר הזה, יש נקודה אחת באמצע הארץ, וזו המדגם שלנו", אמר. "באיווה, מיזורי וקולורדו, יש את השטח העצום הזה שיש בו גופי מים, אבל לעתים קרובות אנחנו לא מכניסים אותם למחקרים גלובליים מסיביים. אז היה לי מאוד חשוב לשים את קנזס על המפה כדי לראות ולהגדיר את הקשר. מה ההבדלים האלה באגמים שלנו".

האריס עובד ב-KU מאז 2013, שם המחקר שלו מתמקד באקולוגיה מימית. קסלר סיים את לימודיו ב-KU בשנת 2022 עם תואר באקולוגיה, ביולוגיה אבולוציונית ואורגניזמית.

"הדבר הגדול ביותר מהמחקר שלנו הוא שניתן למצוא מיקרופלסטיק בכל האגמים", אמר קסלר. "ברור, יש ריכוזים שונים. אבל הם ממש בכל מקום. והגורם התורם הגדול ביותר למיקרו-פלסטיק הזה הוא האינטראקציה האנושית עם האגמים".