אתמול הרגשתי שיש לי איזושהי פריצת דרך. קמתי שוב ובכל זאת שוב פעם על ידי עובד אחר שקבעתי איתו תור לתת לי הערכה לעבודת קיר גבס בסטודיו.
היו לי את החוויות הגרועות ביותר עם שיפוצניקים. כמה זה עכשיו? איבדתי את הספירה. בוא נראה.
- היה הבחור ששכרתי לעשות את העבודה הפשוטה והבסיסית ביותר (לסחוב זבל). הוא עשה חצי עבודה, וביקש את כל התשלום ואמר לי שהוא יחזור למחרת בבוקר כדי לסיים. שילמתי לו, ואז לא ראיתי אותו במשך שישה שבועות. בינתיים שלחתי לו הודעה פעמיים, ופעמיים הוא אמר לי שהוא יחזור למחרת כדי לסיים. הוא לא הופיע בשתי הפעמים. כשהוא סוף סוף הגיע שישה שבועות לאחר מכן כדי לגרור את שאר הדברים, מיטת המשאית שלו כבר הייתה מלאה כשהוא הופיע, והוא לא הצליח לקבל את כל מה שהבטיח לקחת (ועל כך כבר שילמתי לו ) לתוך מיטת המשאית המלאה שלו. אבל בלי קשר, הוא הכריז שהעבודה בוצעה, ולא יגיב לטקסטים שלי.
- קבעתי פגישה עם בחור אחר ביום מסוים ובשעה מסוימת. הוא לא הראה. קיבלתי ממנו DM ב-Nextdoor מאוחר יותר באותו ערב שאמר לי שנוכל לקבוע מחדש. הוא לא התנצל על שהעמיד אותי, ולא הציע שום תירוץ. זה היה רק, "היי, אני חושב שהייתי אמור להיפגש איתך בשעה 5:00 היום. נוכל לקבוע את זה ליום אחר". אמממ…לא.
- קבעתי פגישה עם אישה דרך DM ב-Nextdoor שמטפלת בעסקי השיפוצניק של בעלה. שלחתי לה הודעה, והיא שלחה לי מיד בחזרה ואמרה שאני יכול להתקשר אליה בכל עת. התקשרתי מיד, והיא אמרה שהם היו בבית של אדם אחר ונתנה להם הערכה, וכנראה יכולים לבוא ישירות אליי הביתה לאחר מכן. היא אמרה שהיא תתקשר אליי בחזרה בעוד חמש דקות. זה היה לפני חמישה ימים, ועדיין לא שמעתי בחזרה.
- קבעתי פגישה עם בחור אחר. הוא והעוזר שלו למעשה הופיעו כשהם אמרו שיסתכלו על העבודה. הוא היה כאן חמש דקות, עשה כמה מדידות ואמר שישלח לי הודעה מאוחר יותר עם הערכה. לא שמעתי ממנו באותו לילה או למחרת. לבסוף שלחתי לו הודעה ושאלתי אם יש לו הערכה בשבילי, וקיבלתי אישור קריאה שמראה שהוא קרא את הטקסט שלי כשתי דקות אחרי ששלחתי אותו. זה היה לפני יומיים, ועדיין לא שמעתי בחזרה.
- קבעתי פגישה עם אישה שכנראה יש לה כמה צוותי עבודה שעושים כל מיני עבודות שיפוצים והנדימן. היא הייתה אמורה להיות כאן אתמול בשעה 5:00. ב-5:30 היא עדיין לא הייתה פה ולא שמעתי ממנה. התקשרתי ולא קיבלתי תשובה. שלחתי הודעה וחיכיתי. סוף סוף קיבלתי ממנה הודעת טקסט בשעה 6:00, והיא אמרה שהיא הייתה עם האינסטלטור שלה ולא הבינה מה השעה, ושאני יכולה להתקשר אליה בשבוע הבא ונוכל לקבוע מחדש.
אני לא יודע איך מישהו מהאנשים האלה נשאר בעסק כשהם מתייחסים ללקוחות (או ללקוחות פוטנציאליים) עם כל כך מעט התייחסות. לומר שהייתי בקצה החבל שלי אתמול בערב יהיה אנדרסטייטמנט. כעסתי ומתוסכל, ובכנות, הרגשתי חסר אונים.
חסר ישע. זו מילה שמעולם לא חשבתי שאקשר לעצמי. תמיד חשבתי על עצמי כחזקה, מסוגלת, נחושה. תמיד הייתי מסוג האנשים שימצאו דרך, גם אם משהו נראה בלתי אפשרי. במהלך 16 השנים האחרונות שכתבתי את הבלוג הזה, היו לי אנשים שואלים אותי שוב ושוב, "קריסטי, איך עשית את זה לבד?" בדיוק עשיתי. נחישות צרופה, רצון חזק מאוד, מהול בכף גדושה של עקשנות, שירת אותי מאוד לאורך השנים.
אבל לאחרונה משהו זז במוחי, ולא לטובה. אני לא יודע עכשיו אם זה רק בגלל שאני בחדר האחרון בבית שלנו ואני מרגיש כאילו אני בקילומטר האחרון של מרתון ואולי לא אצליח. אני לא יודע אם זה בגלל שזה עתה היה לי יום הולדת אבן דרך ואני מרגיש זקן ושואל את עצמי, "איך הגעתי לכאן כבר?” אני באמת לא יודע מה זה, אבל לפני כחצי שנה, חל שינוי במחשבה שלי. במקום להיות אותו אדם חזק, מסוגל ונחוש שתמיד הייתי, התחלתי להגיד לעצמי את זה אני לא יכול. אני לֹא בעל יכולת. אני לֹא חזק מספיק. אני צְבִיעוּת לעשות את הדברים האלה בעצמי, ואם לא אמצא עזרה, הם לא יבוצעו כי אני לא יכול.
מעולם לא הייתי "אני לא יכול"אדם לפני. אבל אמרתי לעצמי את השקרים האלה כל כך הרבה פעמים במהלך החודשים האחרונים שזה פשוט הפך להיות מדכא. שלב את זה עם העובדה שלא הצלחתי למצוא אדם אמין שיעשה חלק מהדברים האלה ששכנעתי את עצמי שאני לא יכול לעשות, וזה הוביל לתחושת חוסר אונים מדכאת לחלוטין.
בחיים שלי לא חשבתי שאני יכול להרגיש חסר אונים. ובכל זאת, שם הייתי אתמול, הרגשתי חסר אונים. הרגשתי כל כך חסרת אונים ומיואשת שבכיתי וחגגתי על עצמי. ואז כעסתי וזרקתי זעם זעם קטן כי האנשים האלה ממשיכים להעמיד אותי, ואני מישהו אחר צריך לעשות את זה בשבילי כי אני לא יכול לעשות את זה בעצמי.
ובכן, אחרי כ-30 דקות של השטויות האלה, הכעס והתסכול שלי פנו כלפי עצמי. התחלתי לתהות מה לעזאזל קרה לי. למה נהפכתי? איך לכל הרוחות שכנעתי את עצמי בחודשים האחרונים שאני כן לא מסוגל לעשות את הדברים האלה?
כלומר, אנחנו מדברים על קיר גבס, חלילה! וזה אפילו לא על התקרה, או גבוה על הקיר. אנחנו מדברים על קיר גבס בחלק התחתון של הקירות.
כבר ציירתי בעבר חדרים שלמים בביתנו, כולל התקרה, לבד. כן, זה נכון שהבטחתי לעצמי שלעולם לא אצטרך לעשות שוב קיר גבס כי, למען האמת, אני שונא את זה. אני שונאת התקנת קיר גבס, ואני שונאת להדביק ולבוץ אפילו יותר. אבל הלך הרוח שלי חרג מעבר לסתם אני לא רוצה לעשות את זה כי אני שונא לעשות קיר גבס. הלך הרוח שלי הלך ל אני לא מסוגל לעשות את זה ואני תלוי במישהו אחר שיעשה את זה בשבילי. ואי היכולת למצוא מישהו אמין שיעשה זאת עבורי הובילה לתחושת חוסר האונים הנוראה והלא מוכרת ההיא.
אני בכנות לא יודע איך שכנעתי את עצמי בשקרים האלה. זאת אומרת, שמתי פתחי מארז בקירות נושאי עומס בבית הזה הכל בעצמי.
קרעתי חדרים עד החתיכים ובניתי אותם מחדש הכל בעצמי.
ובכל זאת הרגשתי חסר אונים על חמישה יריעות של קיר גבס? שכנעתי את עצמי שאני לא מסוגל לעשות את זה בעצמי. איך זה קרה?
ובכן, אולי עמידה מצד כל האנשים האלה זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי להוציא את עצמי מהספירלה המטה הזו שהייתי בה במהלך החודשים האחרונים, כי אחרי כל התקפי הזעם ומסיבות הרחמים שלי אתמול, מצאתי נחישות ש הרבה זמן לא הרגשתי. התחלתי להזכיר לעצמי מי אני ומה עשיתי, והזכרתי לעצמי שאני מאוד מסוגל! אני לא צריך להיות תלוי באנשים אחרים!
אז פניתי להום דיפו עם תוכנית בראש. התכוונתי לשכור את אחת המשאיות שלהם ב-19 דולר, ולקבל את קיר הגבס שהייתי צריך כדי לסיים את העבודה בעצמי. נתקלתי במחסום כביש קטן כשהגעתי לשם כי לא היו להם אף אחת מהמשאיות, אבל הייתי נחושה. עדיין קיבלתי את חמשת יריעות קיר הגבס שלי, אבל ביקשתי מאחד מהחבר'ה לעזור לי לחתוך כל דף שישה סנטימטרים כדי שיתאימו בטנדר. יש לי את כל מה שהייתי צריך כדי לעשות את קיר הגבס הזה! וברגע שמאט ואני סיימנו לאכול ארוחת צהריים היום, אני רָצוֹן לעשות את זה.
ואני אפסיק להגיד לעצמי "אני לא יכול"ו"אני לא מסוגל." אני לא יודע איך ולמה השקרים האלה התחילו להתגנב לי לראש, אבל נמאס לי מהשקרים האלה שמתהפכים בראשי. מאתמול, ניתנה להם הודעת פינוי, ואני הולך לעשות כל שביכולתי כדי לחזור למחשבה הישנה שלי שבה אני אומר לעצמי שאני יכול. אני לא יכול לסבול את התחושה הזו של חוסר אונים, ואני לא רוצה להרגיש את זה שוב. יכול להיות שעברתי יום הולדת אבן דרך, ואולי אני קצת יותר מבוגר ממה שהייתי כשפתחתי את הבלוג הזה, אבל אני עדיין חזק, מסוגל ונחוש… או לפחות אני הולך לעשות כמיטב יכולתי כדי לחזור להלך הרוח. אולי ייקח קצת זמן לחזור לשם במלוא הקיטור, אבל בינתיים, אני לפחות אפסיק לתת לשקרים האלה לתפוס מקום בראש שלי.
Addicted 2 Decorating הוא המקום שבו אני חולק את מסע ה-DIY והקישוט שלי בזמן שאני משפץ ומקשט את החלק העליון של המתקן משנת 1948, שבעלי, מאט, ואני קנינו ב-2013. מאט חולה בטרשת נפוצה ואינו מסוגל לעשות עבודה פיזית, אז אני עושה את רוב העבודה על הבית לבד. תוכל ללמוד עליי יותר כאן.
קישור לכתבת המקור – 2023-07-07 18:59:03
