לא הכל בגנים: האם אנחנו יורשים יותר ממה שאנחנו חושבים?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email
פרסומת
תכנון תשתיות רפואיות


תגלית בסיסית על מניע להתפתחות בריאה בעוברים יכולה לשכתב את ההבנה שלנו לגבי מה ניתן לרשת מהורינו וכיצד חוויות חייהם עשויות לעצב אותנו.

המחקר החדש מצביע על כך שמידע אפיגנטי, שיושב על גבי ה-DNA ומתאפס בדרך כלל בין דורות, מועבר בתדירות גבוהה יותר מאם לצאצאים מכפי שחשבו בעבר.

המחקר, בהובלת חוקרים מ-WEHI (מלבורן, אוסטרליה), מרחיב משמעותית את ההבנה שלנו לגבי אילו גנים יש מידע אפיגנטי המועבר מאם לילד ואילו חלבונים חשובים לשליטה בתהליך יוצא דופן זה.

אפיגנטיקה היא תחום מדע שצומח במהירות, החוקר כיצד הגנים שלנו מופעלים ומכבים כדי לאפשר לסט אחד של הוראות גנטיות ליצור מאות סוגי תאים שונים בגופנו.

שינויים אפיגנטיים יכולים להיות מושפעים משונות סביבתיות כמו התזונה שלנו, אך שינויים אלו אינם משנים את ה-DNA ובדרך כלל אינם מועברים מהורה לצאצאים.

בעוד שקבוצה זעירה של גנים 'מוטבעים' יכולה לשאת מידע אפיגנטי על פני דורות, עד כה הוכח כי מעט מאוד גנים אחרים מושפעים מהמצב האפיגנטי של האם.

המחקר החדש מגלה כי אספקת חלבון ספציפי בביצית האם יכולה להשפיע על הגנים המניעים את דפוס השלד של הצאצאים.

החוקרת הראשית פרופסור מארני בלויט אמרה כי הממצאים בתחילה הותירו את הצוות מופתע.

"לקח לנו זמן לעבד כי הגילוי שלנו היה בלתי צפוי", אמר פרופסור בלויט, ראש משותף של חטיבת האפיגנטיה והפיתוח ב-WEHI.

"הידיעה שלמידע אפיגנטי מהאם יכולה להיות השפעות עם השלכות לכל החיים על דפוסי הגוף היא מרגשת, שכן היא מרמזת שזה קורה הרבה יותר ממה שחשבנו אי פעם.

"זה יכול לפתוח תיבת פנדורה לגבי מידע אפיגנטי אחר שעובר בתורשה."

המחקר, בהובלת WEHI בשיתוף פרופסור-משנה אדווינה מקגלין מאוניברסיטת מונאש והמכון האוסטרלי לרפואה רגנרטיבית, מתפרסם ב- תקשורת טבע.

המחקר החדש התמקד בחלבון SMCHD1, מווסת אפיגנטי שהתגלה על ידי פרופסור בלויט ב-2008, וכן הוקס גנים, שהם קריטיים להתפתחות תקינה של השלד.

הוקס גנים שולטים בזהות של כל חוליה במהלך התפתחות עוברית ביונקים, בעוד שהווסת האפיגנטי מונע מהגנים הללו להיות מופעלים מוקדם מדי.

במחקר זה גילו החוקרים שכמות SMCHD1 בביצית האם משפיעה על פעילות הוקס גנים ומשפיע על הדפוס של העובר. ללא SMCHD1 אימהי בביצית, צאצאים נולדו עם מבני שלד שהשתנו.

הסופרת הראשונה וחוקרת הדוקטורט נטליה בנטי אמרה כי מדובר בהוכחה ברורה לכך שמידע אפיגנטי עבר בירושה מהאם, ולא רק מידע גנטי מתווה.

"בעוד שיש לנו יותר מ-20,000 גנים בגנום שלנו, רק תת-קבוצה נדירה של כ-150 גנים מוטבעים ומעט מאוד אחרים הוכחו ככאלה שנושאות מידע אפיגנטי מדור לדור", אמר בנטי.

"הידיעה שזה קורה גם לקבוצה של גנים חיוניים שנשמרו אבולוציונית מזבובים דרך בני אדם היא מרתקת."

המחקר הראה של-SMCHD1 בביצית, שנמשך רק יומיים לאחר ההתעברות, יש השפעה לכל החיים.

גרסאות של SMCHD1 קשורות להפרעה התפתחותית Bosma arhinia microphthalmia syndrome (BAMS) ו-facioscapulohumeral muscular dystrophy (FSHD), סוג של ניוון שרירים. החוקרים אומרים שלממצאים שלהם עשויות להיות השלכות על נשים עם גרסאות SMCHD1 ועל ילדיהן בעתיד.

מאמץ לגילוי תרופות ב-WEHI ממנף כעת את הידע SMCHD1 שהוקם על ידי הצוות כדי לתכנן טיפולים חדשים לטיפול בהפרעות התפתחותיות, כגון תסמונת פראדר ווילי וההפרעה הניוונית FSHD.

המחקר נתמך על ידי NHMRC, מלגת מחקר רפואי בכירה של Bellberry-Viertel, הממשלה הוויקטוריאנית וממשלת אוסטרליה. מחברי WEHI: נטליה בנטי, קוונטין גויל, אנדרס טפיה דל פיירו, תמרה בק, קלסי ברסלין, אנדרו קנירי, מארני בלוויט.



קישור לכתבת המקור – 2022-08-11 21:29:58

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on telegram
Telegram
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email
פרסומת
MAGNEZIX מגנזיקס

עוד מתחומי האתר