כל שנה אני מתחיל חזק בקישוט חג המולד שלי, ואז כל שנה אני מרגיש שהדברים קצת נופלים. אני אוהב את חג המולד – זה תמיד התקופה האהובה עלי בשנה. אבל בכל שנה כשאני מקשטת, אני נוטה להתחיל להרגיש קצת ביישנית.
הנה הסיבה: הבית שלי לא "מושלם לבלוג". רחוק מזה. יש לי קצת קנאה באותם בלוגרים שגרים בבתי חווה גדולים, ישנים ומדהימים. אני רואה את כולם מקושטים עד התשע עם זרים וירק וקשתות. כל הגזרות ועבודות העץ והפרטים הטעימים – אוי!
הבית שלנו מלא באהבה ושמחה וזיכרונות. זה הרקע המושלם לסיפור חיינו. כאן גדלתי. זה המקום שבו הילדים שלי גדלים. לשם באים הנכדים שלי לראות את ג'יג'י ואבא (זה אנחנו!)
זה המקום שבו אנחנו רואים יותר מדי סרטים, אוכלים יותר מדי עוגיות – ואפילו שופכים כוס תה מתוק לפחות פעם ביום. (למרבה המזל השטיח שלנו מטפל בכל מה שאנחנו זורקים עליו!)
אבל באותם ימים שבהם אני מרגיש קצת לא מרשים, אני רק צריך לזכור שזה לא קשור למקום מגורייך, אלא איך אתה חי.
כשחושבים על הסיבה לעונה הזו, אז כל העצים, הקישוטים, הצמחייה וכאלה לא באמת חשובים בגדול. כי אני די בטוח ששום דבר מזה לא היה קיים באורווה ההיא לפני כל השנים.
אמנם זה משמח אותי בטירוף להתעורר במקום שכולו יפה עם כדורים וקשתות, אבל טוב לזכור שלמרות שאני מרגיש קצת "פחות מ" כי לרוחב הכפול שלנו לעולם לא יהיה המעקה היפה הזה מכוסה בירק מדהים. , יש לנו בית שאנחנו אוהבים.
וזה משקף את החיים הפשוטים שאנחנו אוהבים. אחד בלי טונות של תחזוקה. או טונות של ניקיון. או טונות של דברים לעשות את זה נעים.
כי חיים פשוטים לחלוטין הם הסוג הטוב ביותר, אתה לא חושב?
גם החברה הכי טובה שלי אנג'י חוגגת חג מולד די פשוט! אז וודא שאתה עוצר ו לראות את הבית שלה!
קישור לכתבת המקור – 2020-12-02 17:34:00
